מהי ציסטה ברנכיאלית?
ציסטה ברנכיאלית, היא גוש מולד המתפתח בצוואר הצידי. ציסטות ברנכיאליות נוצרות במהלך התפתחות העובר. הן נוצרות כאשר רקמות האמורות ליצור את אברי הצוואר ( וחלקים מהאוזן ) אינן משלימות את התפתחותן. המום המולד לרוב מופיע כחלל בצד אחד של הצוואר. לרוב מתגלה לפני אך לעיתים תתגלה כאשר מופיע עם זיהום.
שיעור ההיארעות של ציסטות ברנכיאליות אינו ידוע למרות השכיחות היחסית גבוהה שלהן. סביר להניח שהסיבה לכך היא המגוון הרחב של צורות הופעתן המקשה על דיווח מדויק. אין נטייה אתנית או מגדרית אופיינית. רוב הציסטות הברנכיאליות הן חד צדדיו ורק באופן נדיר הן דו-צדדיות. אלו מופיעות לרוב בעשור הראשון לחיים, אך לעיתים, מאחר והינן ללא תסמינים יכולות גם להתגלות בגיל מבוגר.
מה גורם לציסטות ברנכיאליות ?
ציסטות ברנכיאליות הן מצב מולד הנגרם משינויים בלתי צפויים במהלך ההריון. לעתים קרובות, שינויים אלו מתרחשים בסביבות השבוע החמישי להריון. בשלב זה נוצרים מבנים קשתיים בצידי החלק העליון של גוף העובר, שבמראה שלהם מזכירים זימים ( מכאן שמן ), והם אינם מתפתחים כשורה. באופן נורמלי המבנה ה "זימי" נעלם וממנו נוצרים שרירים, סחוסים, עצמות, עורקים ועצבים בצוואר. כאשר הקשתות הללו אינן "נסגרות" לחלוטין (ונעלמות) נוצר חלל שמתמלאים בנוזל – קרי ציסטה. לרוב אלו מצבים חד צדדיים. כאשר ציסטות ברנכיאליות הן דו-צדדיות, יש סיכוי גבוה יותר להפרעות מולדות נוספות.
מהם הסוגים השונים של ציסטות ברנכיאליות?
בשפה הרפואית באופן כללי, וכן בהליך הבלתי תקין ביצירת מבני הצוואר, ישנן 3 סוגים של הפרעות:
סינוס – הינו חלל עם יש פתח אחד (חיצוני – בעור, או פנימי – בלוע ) ואז נוזל יתנקז מפתח זה (דרך "חור" קטן מפריש) בצוואר או בלוע.
פיסטולה – מתרחשות כאשר נוצר מעבר בין שני החללים – הלוע והעור. אז ישנו פתח אחד לעור והשני ללוע, ממנו שוב תהיה הפרשה.
ציסטה -חלל שאין בו אין פתח חיצוני והנוזל אינו יכול להתנקז לצוואר. כתוצאה מכך, נוצר חלל של נוזלים.
ציסטה ברנכיאלית יכולה להופיע בפני עצמה או עם סינוס או פיסטולה. ציסטות ברנכיאליות נחלקות ל-6 סוגים, בהתאם למקורן, מיקומן. שיעור ההיארעות שלהן. שונה והשכיחה ביותר היא השניה המתגלה כגוש נוזלי בצוואר עליון צידי.
מהם התסמינים של ציסטות ברנכיאליות?
חלק מהציסטות הברנכיאליות אינן מורגשות. לעיתים קרובות הן מתגלות כאשר חווים זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כמו הצטננות, ואז גם הנוזל בציסטה מזדהם והופך מוגלתי, ומופיעים כאבים, לעיתים גם אודם על העור. לרוב, הציסטה אינה כואבת. תסמינים שכיחים הינם הופעת גוש או נגע עורי בצוואר הגדל עם הזמן, נפיחות או רגישות צווארית המתרחשת כאמור לעיתים במהלך או אחרי זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כאשר מדובר בסינוס או בפיסטולה, "דולף"נוזל היוצא מהפתח בצוואר. במידה ויש חיבור ללוע עלולים להופיע קשיים או כאבים בבליעה.
כיצד מאבחנים?
לרוב, בשילוב עם גיל המטופל וממצא אופייני בבדיקה גופנית נותנים רמזים עבים המעידים כי מדובר בציסטה ברנכיאלית. בנוסף יש לה מראה אופייני מאוד באולטרה סאונד של הצוואר. לרוב אנחנו מבצעים גם סריקות MRI או CT היכולות להוסיף אישור לאבחנה וכן מידע חשוב לגבי המיקום המדויק של הציסטה. תהליך של שאיבת מחט עדינה (FNA) יעזור להבחין בין ציסטה לבין גידול צווארי, בהתאם לחשד. מבנים שונים עשויים להיות דומים לציסטה ברנכיאלית בהתייצגות ראשונית. למשל – היגרומה ציסטית (ממצא במערכת הלימפה), התנפחות של בלוטת המגן וצברי שומן (ליפומות) או כלי דם (המנגיומות).
האם יש קשר בין ציסטה ברנכיאלית לגידולי צוואר?
לא. קרצינומה של ציסטה ברונכיאלית (BCCC) היא גידול ממאיר נדיר מאוד שמקורו בתאים בתוך הציסטה, הממוקם בצד הקדמי של השריר הצווארי הצדדי. גידול זה תואר לראשונה בשנת 1882. עם זאת, הבלבול לגבי גידול זה עדיין קיים, מכיוון שהשכיחות שלו נמוכה הרבה יותר משאר הגידולים הדומים לו וכי הציסטות דומות לקשריות לימפה הצווארית הנמצאות באזורים דומים. לבסוף קיים קושי להבדיל בין הקשריות לגידול ברמה ההיסטולוגית.
מסות צוואריות ככלל עשויות להיות מסווגות כדלקתיות, מולדות וממאירות בהתאם לגיל המטופל, מיקומו האנטומי של הממצא, משך זמן והממצאים הקליניים הקשורים. בחולים מעל גיל 40 המופיעים עם גוש בצוואר, יש אחוז ניכר של מסות צוואריות שיסווג לבסוף כגידול שפיר ובמקרים נדירים יותר – ממאיר.
מה הטיפול בציסטות צוואריות?
הטיפול העיקרי בציסטה ברנכיאלית הינו כריתתה. אם הציסטה או דרכי הסינוס מזוהמים, ייתכן שיהיה צורך בטיפול אנטיביוטי על מנת להפחית את הדלקת לפני ניתוח, אך במצבים של זיהום מתקדם יהיה צורך בניקוזה, המתנה לריפוי הדלקת תחת טיפול אנטיביוטי, ואז כריתתה.
כריתת ציסטה ברנכיאלית
ניתוח על ידי מנתח ראש צוואר שהינו מומחה לאף אוזן גרון הוא הטיפול הנפוץ ביותר להסרה לצמיתות של ציסטות ברנכיאליות. יש לבצע חתך קטן בצוואר. מכיוון שדרכי הסינוס יכולות להשתרע לאורך הצוואר, המנתח עשוי לבצע שני חתכים קטנים כדי להימנע מיצירת חתך ארוך אחד. במקרים נדירים שבהם ישנו סינוס או פיסטולה ללוע, יש לכרות את התהליך ולסגור את הפתח הפנימי.