מומחה ברפואת אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר

ניתוח בלוטת מגן (בלוטת התריס) ללא צלקת

ניתוח בגישה אנדוסקופית 

עדיין לא ניתן לבצע ניתוחים ללא חתך כלל ! אולי בעתיד…

ניתן לעומת זאת כיום כבר לבצע ניתוחים בצוואר, בחתך נסתר, כשהצלקת אינה בצוואר אלא במרחק מאיזור הניתוח. כיצד ? בגישה אנדוסקופית או רובוטית.

כאשר נמצאו גידולים בבלוטת התריס אשר אנו נדרשים להסירם, ניתן לכרות את בלוטת תריס לאחר יצירת מעבר ממספר אתרים – חתכים בפן הפנימי של השפה התחתונה, חתך בבית בשחי , או בקו השיער – ולהגיע אל מיקומה במורד הצוואר באמצעות אנדוסקופיים.

בניתוח אנדוסקופי, קצה המכשיר בו שולט המנתח, נמצא במרחק עשרות סנטימטר מידיו. התנועה והשימוש בהם דורשים מיומנות גבוהה, ונדרשת מצלמה הנותנת למנתח את התמונה. בניתוח שולט הכירורג ממרחק בנעשה בשדה הניתוחי.

בשל היות חלל הבטן "חלל" נוח לעבודה – שם התפתחו הניתוחים הראשונים, וכיום זהו סטנדרט בהרבה ניתוחי בטן. משנת 1996 ועד היום, התפתחו, בעיקר בארצות המזרח הרחוק, מספר טכניקות ניתוחיות, המשלבות החדרת אנדוסקופים ממספר צלקות בבית השחי בחזה הקדמי, סביב הפטמה, או מקו השיער.

הפיתוח האחרון בתחום זה הינו בגישה דרך הפה – טרנסאורלית, או למעשה דרך השפה התחתונה.

המהפכה הגדולה בניתוחים אלו ארעה ב 2006, אז הופיע בשוק כלי העבודה הכירורגיים הרובוט (של חברת Intuitive) ונקרא דה-וינצ`י Da-Vinchi. ה"רובוט" הינו כיום מכשיר הגישה העיקרית בשימוש (בקוריאה, ביפן ועוד מדינות במזרח) היא הגישה לצוואר מחתך הנעשה בבית השחי.

שיטות הניתוח הקיימות

בניתוח טרנסאורלי – TOEVA Trans Oral Endoscopic Video Assisted, אנו מיצרים מ 3 חתכים בשפה התחתונה מעבר לצוואר, הרמת העור ליצירת חלל העבודה, דרכו ניתן לכרות את הבלוטה.

בניתוח מחתך בבית השחי\קו השיער מייצר המנתח, בשיטה סטנדרטית, מעבר וחלל עבודה בין עור בית השחי לאיזור הבלוטה בצוואר.

לאחר שהחלל קיים, אליו מוחדרים כלי העבודה – אם במדובר בניתוח אנדוסקופי – יעבוד המנתח עם הכלים האנדוסקופיים, ועוזר המנתח יחזיק מצלמה. בניתוח רובוטי מוחדרים כל הכלים אל החלל, והשליטה בכולם הינה מעמדת השליטה של המנתח, מספר מטרים ליד החולה.

במה שונים הניתוחים האנדוסקופי, הרובוטי והפתוח (הסטנדרטי)?

בניתוח בבלוטת התריס, ההבדל העיקרי הוא היעדר הצלקת בצוואר. זהו היתרון העיקרי של הניתוח, וכן העובדה כי מראה המבנים החשובים לשימור הוא בהגדלה ומקרוב. מעבר לכך הניתוח הסטנדרטי הוא ניתוח מצוין, שנעשה באופן בטוח, פשוט באופן יחסי (בידי מנתח מנוסה, אחוז הסיבוכים הוא מזערי).

חסרונות הניתוח האנדוסקופירובוטי לעומת הרגיל (הפתוח)

 
ראשית הניתוח מבוצע כיום בהוריות מסוימות בלבד – כלומר לא מתאים לכל מצב שבו מטופל זקוק לניתוח. כדוגמא, הניתוח הרובוטי מבוצע במקרים של כריתת אונה אחת בלבד, ובמידה ונדרש לבצע כריתה שלמה, אין אפשרות להציע אותו. לעומת זאת, חופש התנועה של הזרועות הרובוטיות כן מאפשר לבצע כריתה שלימה, ואף ניקוי של קשריות הלימפה הנמצאות בקרבת הבלוטה.

בנוסף,  הניתוחים הללו דורשים מבנה גוף מתאים, גודל ומיקום מתאימים של הקשרית והבלוטה עצמה ועל כן ישנם מצבים בהם לא ניתן לבצע אותם, לעומת הניתוח הפתוח שניתן תמיד לביצוע.

חסרון שלישי הוא החלמה המעט יותר ארוכה בניתוח האנדוסקופירובוטי. זאת מאחר ובניתוחים אלו נוצר על ידי המנתח חלל גדול המאפשר עבודה מרחוק.

אמנם בכל אופן ניתוח ההתאוששות אינה קשה, אך בניתוח האנדוסקופירובוטי יכולים להיות מעט יותר כאבים, וכן זמן ניקוז ארוך יותר – כיום יומיים יותר מאשר בניתוח הפתוח.

בשתי הגישות עלול להיות שטח עור בצוואר שבו יש שינוי בתחושה, החוזרת לתחושה הרגילה לאחר מספר חודשים. בניתוח הרובוטיאנדוסקופי שטח העור הינו גדול יותר.
החסרון הנוסף הוא זמן הניתוח הארוך יותר בגישה האנדוסקופירובוטית. לעומת כשעה עד שעה וחצי בניתוח פתוח, יכול ניתוח לכריתת אונה אחת לארוך בין שעתיים לשלוש ואף יותר!
וישנו הנושא הכספי. בשלב זה, הניתוחים הרובוטיים לא  מתאפשרים אלא על ידי מספר קטן של בתי חולים.

סיכום

ניתוח לכריתת בלוטת התריס באופן הרגיל הוא טוב. למי שנושא הצלקת מטריד אותו, ניתן להציע כיום ניתוח ארוך יותר, שבו הגישה הינה מחתך נסתר, שהינו ארוך יותר, וכרוך בהחלמה ארוכה מעט יותר, עם אותם סיכונים כמו הניתוח הרגיל. נושא זה בחיתוליו בישראל, ואני גאה להיות מהראשונים שעוסקים בו, מתוך הבנה לצורך ומשמעות האסטטית של חתך בצוואר.

 

גלילה לראש העמוד