FNA (ביופסיה במחט)
בהמשך לפעולות הנדרשות לצורך החלטה מה נכון לעשות כשמתגלה גוש צווארי, אחד הכלים המשמעותיים הינה הביופסיה במחט.
כפי שמוזכר במאמרים קודמים שמדברים על אבחון גושים בצוואר ועל אולטרסאונד צווארי, ההחלטה מה לעשות כשמתגלה גוש, בנויה על מספר רב של גורמים, תסמינים (מה שמרגיש המטופל) וסימנים בבדיקה גופנית (מה שמרגיש הרופא), בדיקות עזר כגון בדיקות דם והדמיה, ולבסוף, בחלק מהמקרים יש צורך לקבל דוגמא מהממצא עצמו.
מהי ביופסיה?
המונח ביופסיה מתאר פעולה שבה נלקח חלק מהגוף, לצורך הערכה פתולוגית. מרבית האבחנות הרפואיות, בעיקר בתחום הסרטן נשענות על אבחנה כזו. כל עולם החי בנוי על יחידות קטנות הנקראות תאים. הפתולוג הוא איש המקצוע היודע להסתכל על התאים ולהבין האם הינם תקינים או לא. אין זה תהליך פשוט, ואין תחליף לעינו של הפתולוג, שבסוף התהליך – מגיע לאבחנה אותה הוא מוסר לרופא המטפל ועליה נשענת תכנית הטיפול.
לצורך האבחון, מקבל הפתולוג את החומר ממי שהוציא אותו מגוף החולה – לרוב הכירורג. אז עוברת הדגימה מספר תהליכי הכנה – כגון חיתוך לפרוסות דקות, שניתן לשים אותן על משטח זכוכית, ותהליכי צביעה המקנים גוונים שונים לחומרים שונים.
הפתולוג מסתכל בהגדלה על כל מרכיבי הרקמה – על צורתה הכללית, על מרכיביה השונים ואופן סידורם וכן על המאפיינים הפרטיים של התאים השונים. במידת הצורך יכול הפתולוג לעשות בדיקות נוספות על חלקים נוספים מהרקמה שקיבל לצורך הוכחת אבחנה מסוימת. בסופו של דבר הפתולוג מבצע את האבחנה- בין אם הגוש שפיר – כלומר גדל מסיבות שאינן מסכנות חיים, או ממאיר – כלומר הינו סרטן שמוגדר כתהליך שבמידה ואינו מטופל יגרום למותו של החולה.
יש להבין כי המונח סרטן הינו מונח כללי ביותר, ושם של אלפי מחלות שונות שיכולות להתנהג בצורה מאוד שונה. לדוגמא, מרבית הגידולים הממאירים של בלוטת התריס הינם הגידולים אולי הפחות אגרסיביים, פחות מסוכנים ומיעוט נדיר של החולים מתים מהם. עם זאת, במקרים נדירים, בלוטת התריס יכולה לייצר את הגידול האגרסיבי ביותר הידוע לאדם, ואשר כאשר מתקבל אבחנה שלו – לרוב אורך החיים של המטופל מרגע האבחנה אינו עולה על מספר שבועות.
לבדיקה הפתולוגית יתרונות רבים ובראשן שהינה לרוב מדויקת ומהווה הוכחה חותכת וסופית לגבי מהות הגוש. אולם חסרונה הינו שהיא כרוכה בניתוח. לא תמיד מוצדק לבצע כדבר ראשון ניתוח. במרבית המקרים נוכל להסתפק בבדיקה יותר קלה, וללא תופעות לוואי.
FNA (ביופסיה במחט) יתרונות וחסרונות
לרוב בדיקת FNA (ביופסיה במחט) יכולה לתת תשובה טובה לשאלה "מה נכון לעשות כעת?", תוך כדי התפשרות מסוימת על איכות התוצאה בהשוואה לביופסיה "אמיתית" או ביופסיה "פתוחה".
יתרונה הגדול הוא שזו בדיקה הדומה, מבחינת המטופל, לבדיקת דם, ולעיתים קרובות אף קלה ממנה. בשונה מהביופסיה הפתוחה, בביופסיה במחט אנו מחדירים לתוך הגוש מחט עדינה, ו"שולפים" תאים ממנו. איש המקצוע במקרה זה הוא פתולוג, עם התמחות נוספת בציטולוגיה (מדע התאים) – ציטופתולוג.
ישנן חסרונות מובנים בשיטה זו – אין אנו מקבלים את המראה המקורי, השלם והתלת מימדי של התאים ושאר מרכיבי הגוש. אנו יכולים לקבל חלק מהתאים, שאינם מאפיינים חלק אחר בגוש. לעיתים לא ניתן כלל לאבחן – אם אין מספק חומר איכותי, הציטולוג כלל אינו יכול להתייחס לדגימה. גם כשיש מספיק חומר, תמיד יכולה להיות טעות באבחנה ציטולוגית, בשל החסרונות לעיל, ותמיד יש לסייג אותה.
לדוגמא כאשר מתקבלת אבחנה ציטולוגית שפירה בבדיקת ביופסיה במחט של גוש בבלוטת התריס, או גידולי צוואר, חייב הרופא לידע את המטופל כי הסיכוי לממאירות ש"התפספסה" ובעצם קיימת , הינו בסדר גודל של עד 2%. כאשר מתקבלת אבחנה ציטולוגית כי מדובר בגידול ממאיר – עדיין רק 98% מהפעמים מדובר על גידול, ולא 100%. לאותם 2 ממאה יש הבדל גדול…
כיצד מתבצעת הבדיקה?
לרוב בדיוק כפי שמוחדרת מחט לוריד, רק שהמטרה אינה דם, ולכן אין אנו מכוונים לוריד, אלא למטרה שהינה הגוש המדובר. המחט, כעין צנור המחודר לחלל, ושואב ממנו תוכן. למעשה בכוח הנימיות, ובלחץ שלילי, מופעל כוח על הרקמה, ומפרק חלק מיקרוסקופי שלה, ועולה במעלה המחט.
ישנן מספר שיטות כיצד לטפל בחומר. השיטה השכיחה הינה שמייד עם הוצאת המחט מותז החומר על זכוכית נושא ומועבר לבדיקת הציטולוג.
המכשול הראשון שאותו עלינו לעבור לפיכך, הינו איכות החומר הנבדק. ישנם בודקים שמבצעים באופן שגרתי לכל גוש מספר דקירות – 4 או יותר, על מנת לוודא שלפחות באחת הדקירות יתקבל חומר מספק. שיטה זו אינה מקובלת עלי באופן אישי. על כן למדתי לזהות באופן אישי, מתי משטח הינו אבחנתי. כך כאשר הבדיקה מתבצעת על ידי, הנני מבצע הערכה מיידית לגבי איכות המשטח, ואיני ממשיך לדקור במידה והתקבל חומר מספק לאבחנה שאותה יבצע הציטולוג. בצורה כזו לרוב ניתן להסתפק בדקירה אחת או שתיים.
איזה הכנות יש לבצע לפני הבדיקה?
למעשה אין הכנות, למעט במקרים של הפרעות בקרישת הדם, או נטילת תרופות ממשפחות "דילול הדם" , נוגדי קרישה למינהם כגון אספירין, קומדין, הפרין או קלקסאן ועוד. אין צורך בצום, ולרוב הבדיקה נעשית ללא כל הרדמה.
סיכום
מנסיון אישי, וכן לאחר שבצעתי מעל 15,000 בדיקות כאלו – הבדיקה אינה קשה מדי, והרדמה אינה נחוצה. לרוב הפחד מהדקירה גרוע מהדקירה עצמה…