ניתוחי גרון ולוע

המערכת הלימפטית בלוע

מאחר והלוע מהווה שער כניסה לגוף, בתוך הציפוי הפנימי שלו, הרירית, נמצאת רקמה לימפטית עשירה מאוד. רקמה זו הינה המרכיב העיקרי של מערכת החיסון. בחלקה מדובר ב"איברים" מוגדרים – השקדים החיכים, שנמצאים בצידי האורופרינקס, או השקד השלישי שנמצא בנזופרינקס, אך בכל הרירית ישנה רקמה לימפטית. יש לציין שהוכח מדעית, כי ניתן בהחלט לחיות באופן רגיל לחלוטין גם בלי השקדים שתפקידם עובר לרקמות בסביבה.

תפקיד המערכת הלימפטית הוא זיהוי והשמדת האורגניזמים הנכנסים בשער הפה או האף.
בשנות הילדות, כאשר אנו פוגשים לראשונה את החיידקים והוירוסים, המערכת פעילה מאוד, ועל כן הרקמה הזו יכולה להיות מוגדלת.
כולנו מכירים את הילדים שלהם שקדים או אדנואידים מוגדלים, הגורמים לעיתים לחסימה בנשימה ויש לטפל בהם.

בחלקו התחתון של הלוע, ישנה הפרדה של הצנרת לחלק האחורי שהינו המשכי לוושט, ולחלק הקדמי שמהווה הכניסה למערכת הנשימה – זהו הגרון (לרינקס בלעז).

הגרון

הגרון הינו השסתום היושב בכניסה לקנה, ותפקידיו חשובים ביותר, ועל כן הוא מוגן בתוך "קופסא" מסחוס, הנקרא סחוס המגן (או סחוס התריס, סחוס התירואיד). סחוס זה בצורת מגן הוא הגרוגרת שאנו ממששים ורואים בעיקר אצל גברים שאצלם הוא בולט יותר מאשר אצל נשים.

עמוק לסחוס ישנה מערכת מורכבת של שרירים, מצופה ברירית, שעל ידי שליטה בהם ניתן לפתוח או לסגור הרמטית את הקנה, וניתן לסגור גם באופן חלקי ולאפשר לאויר לחדור בדרכו החוצה, להרעיד את הקפלים וליצר צליל.
לכל היונקים מערכות הגוף דומות, ולכולם יש גם גרון וגם לוע. ההתפתחות היחודית של האדם באבולוציה היא היכולת לשלוט בשרירים אלו וליצר מגוון צלילים בסיסיים על ידי שליטה במתח שרירי הגרון, ובהמשך כלפי מעלה, באמצעות שרירי הלוע וחלל הפה, לעצב אותם וליצר את השפה. זהו כנראה מותר האדם מן הבהמה, שמקורו בהתפתחות מערכת העצבים המרכזית.

כאשר אנו רוצים לבלוע, שרירי הגרון סוגרים את הפתח, והמזון מוסט אל הוושט. כאשר אנו נושפים ושואפים אויר – השרירים פותחים את המעבר. כאשר אנו מדברים שרירי הגרון נלחצים לסגירה תת שלימה, והלחץ שאנו מייצרים על שימוש בשרירי בית החזה, מעביר בכוח את האויר דרך השסתום שסגור חלקית, וגורם לרעד של קפלי השסתום – ועל כן הם נקראים מיתרי הקול.

סיבות לניתוחים בלוע

ישנו מגוון רב של ניתוחים בלוע, החל מהניתוחים השכיחים מאוד של כריתת הרקמה הלימפטית המוגדלת – ניתוחים לכריתת השקדים, ואו האדנואידים.

ישנם 3 סיבות עיקריות לביצוע ניתוחים מסוג זה:
1. הגדלה הגורמות לחסימה במעבר האויר, בעיקר בלילה כאשר מתח השרירים יורד, והרקמה "צונחת" וחוסמת את החלל. מצב זה נקרא דום נשימה בשינה חסימתי. הוא שכיח בילדים, ואינו מהווה כשלעצמו אינדיקציה לניתוח, אלא במקרים שבהם הוא נמשך זמן ארוך. במבוגרים מצב זה אף יותר מורכב , והחסימה יכולה להגרם לא רק מהשקדים, אלא גם מקירות הלוע הנצמדים וסוגרים את החלל.
2. דלקות חוזרות של השקדים – וישנן הסכמות בין לאומיות העוסקות בשאלה מתי כדאי לעבור ניתוח ולהוציא את השקדים בגלל דלקות חוזרות. הדלקות כשלעצמן אינם מסוכנות לרוב, אלא גורמות לירידה באיכות החיים.
3. חשד לגידולים או גידולים בלוע.

מרבית האתרים של הלוע, וישנם אתרים רבים בו, שלא נכנסתי לפירוטם, אינם נגישים בקלות. לצורך הגעה וטיפול בהם יש להפסיק את הרפלקס של הבליעה, שתואר לעיל.

ניתן לבצע לעיתים פעולות על ידי הרדמה מקומית של הרירית, או ברוב המקרים, בהרדמה כללית.
מאחר וזהו איזור קריטי לחיים, מוטב לרוב לבצע פעולות בהרדמה כללית ולהבטיח שלא תהיה סכנה לחסימה או כניסת מזון לדרכי האויר.

בדיקת גרון 

הפרעות בגרון מסתמנות לרוב בשינוי בקול, בבליעה או בכאבים.
מאחר ולצורך הפקת קול צלול יש צורך במגע הדוק לאורך כל מיתר הקול, כל הפרעה במגע או שינוי מהנורמה מתבטא בבריחת אויר – צרידות או בשינוי בגוון הקול. אלו דברים שהאדם שם לב אליהם מיידית, ולרוב מגיע לרופא המסוגל לבדוק את הגרון – רופא אף אוזן גרון.

ככלל, צרידות שאינה חולפת לאחר 3-4 שבועות מחייבת בדיקת הגרון, בעיקר אצל אנשים מבוגרים ובוודאי אצל מעשנים או מעשנים לשעבר!

מאחר והגרון אינו נגיש לבדיקה, התפתחה לפני כ 100 שנים הצפיה הבלתי ישירה בגרון, תוך שימוש במראה מעט מחוממת, לצורך מניעה הצטברות אדים.

אותה מראת בדיקה (שאיפיינה את דמות הרופאים באיורים בעבר) – סייעה לרופא להאיר את הגרון, ובו זמנית לראות במראה את הגרון, תוך שהוא מושך את לשונו של הנבדק החוצה. בדיקה זו עדיין אפשרית, ובידי מי שמיומן בה – מצוינת, ומאפשרת את בדיקת הגרון בקלות יחסית ובמהירות. אך לא כל בני האדם שוים, וישנם מצבים שלא ניתן לבצע בדיקה כזו – לדוגמא בהנתן אנטומיה מסוימת, או רפלקס בליעה מפותח במיוחד.

בימינו מקובל יותר להחדיר סיב אופטי ולהציב אותו מעל הגרון, ולצפות במראה הרירית, בתנועת המיתרים, ולזהות את מצבי התחלואה השונים בקלות, בהתאם לנסיון הבודק. בנוסף, מאחר וישנה תנועה מהירה מאוד, פסיבית של מיתרי הקול, ישנו ציוד סטרובוסקופי המאפשר לראות את המיתרים בתנועתם.

בתוך מקצוע האף אוזן גרון, ישנו תת תחום העוסק בהפרעות הקול, לרינגולוגיה, ורופאים אלו לרוב משתמשים בסטרובוסקופ לצורך הסתכלות על הפרטים הקטנים של המיתרים, ואיתו יכולים גם לבצע מדידות של פרמטרים שונים של איכות הקול.

ניתוחים של הגרון

לצורך ביצוע ניתוחים של הגרון, יש צורך בהסתכלות על הגרון באופן ישיר, ולכן הפרוצדורה נקראת חזיון ישיר של הגרון או בלעז direct laryngoscopy.
פעולה זו ניתנת לביצוע רק בהרדמה כללית. מרגע שהגרון חשוף לפני המנתח, ניתן לבצע באמצעות סוגים שונים של סכינים, פעולות אבחנתיות כגון ביופסיות, או טיפול במצבים שפירים או ממאירים של הגרון. ניתן להשתמש במכשירים "קרים" כלומר לחתוך בסכין, או לשהתמש ב"סכין" הלייזר – הכל בהתאם לצורך ולנסיון המנתח.

לרוב, לאחר ניתוח בגרון נדרשת תקופת החלמה שבה המטופל לא משתמש בגרון קרי – שותק.