ניתוח בלוטת יותרת התריס

הפרעות בבלוטת יותרת התריס

כאשר משתבש מנגנון הויסות, רמת הסידן בדם עולה בשל הפרשת הורמון "עודפת". אם לא מטפלים בבעיה, יכולות להיות לכך השלכות חמורות. כך למשל, תהליך של אוסטיאופורוזיס (במהלכו העצמות מתרוקנות מסידן, נחלשות ומאבדות מצפיפותן, מופיעים כאבים בעצמות ועולה הסיכון לשברים).

שיבוש בפעילות הבלוטות עלולה לגרום גם להתפתחות של אבנים בדרכי השתן, דלקות בלבלב, יתר לחץ דם ואפילו הפרעות מסכנות חיים בתפקוד הלב. כמו כן, כתוצאה מעליית רמת הסידן בדם, מופיעה חולשה כללית, עייפות עד כדי חוסר רצון ויכולת לקום בבוקר, ובשלבים קיצוניים אפילו בלבול. 1 מתוך 200 אנשים מעל גיל 50 סובלים מבעיות בפעילות בלוטות יותרת התריס.

תפקוד לקוי של בלוטת יותרת התריס

קיימים שלושה מצבים של תפקוד לקוי של בלוטת יותרת התריס: פעילות יתר של הבלוטה, תת-פעילות של הבלוטה והפרעות בחיישן שלה.

פעילות יתר של הבלוטה היא הנפוצה ביותר מבין השלושה. מצב זה נקרא היפרפרתירואידיזם ראשוני, ויכול להיות תוצאה של אחד משלושה מצבים: אדנומה – גידול שפיר המפריש עודף של PTH, היפרפלזיה – הגדלה של כל 4 הבלוטות, שכולן מפרישות בעודף, או באופן נדיר ביותר גידול ממאיר.

פעילות-יתר שניונית – מופיעה אצל חולים שסובלים מאי ספיקת כליות או מחוסר בוויטמין D. כל מקרה של היפרפרטירואידיזם ראשוני דורש פתרון ניתוחי.

במצבים קלים של תפקוד-יתר ובמצבי תת-תפקוד, בדרך כלל ניתן להסתפק בטיפול תרופתי ובמעקב צמוד של אנדוקרינולוג (רופא המומחה בהורמונים והשפעתם על הגוף).

במקרה של גידולים ממאירים ושל פעילות יתר – בדרך כלל נדרש ניתוח להסרת הבלוטה בשלמותה או באופן חלקי. במצבים של יתר פעילות שניונית – כלומר הפרשה עודפת, כתוצאה ממחלה אחרת – משנית לאי ספיקת כליות, מדובר בהיפרפלזיה של כל הבלוטות.

גידולים ממאירים של בלוטת הפרתירואיד הם נדירים ביותר.
מכל מקום, לפני קבלת החלטה על ביצוע ניתוח, חשוב להתייעץ עם רופא אנדוקרינולוג ועם מנתח ראש וצוואר, ולדון יחד איתם בסוגי הטיפולים השונים, היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ומידת התאמתו האישית של המטופל אליהם.

ניתוח בלוטת יותרת התריס

מה נדרש לבצע לפני החלטה על ניתוח של בלוטת יותרת התריס?
כמו במקרים של קשריות בלוטת התריס, אין סיבה לנתח כל מי שהתגלה אצלו יתר פעילות בלוטת יותרת התריס. בעבר, מי שסבל מיתר פעילות של בלוטת יותרת התריס, הגיע לרופא בשל תסמינים קשים של יתר הפעילות של הבלוטה. אלו כוללים אוסטאופורוזיס קשה, אבני כליות, כאבי בטן קשים, או שינויים חריגים במצב הנפשי. כל אלו נדירים כיום, אך במידה וקיימים – הטפול הינו חובה, וזוהי אינדיקציה מוחלטת לניתוח.

כיום, בחלק ניכר מהפעמים מתגלה הבעיה בבדיקת דם, בשל רמות סידן גבוהות. לעיתים קרובות החולה אינו מרגיש בעיה מיוחדת. במצבים מסוימים ניתן שלא לטפל ולעקוב בלבד, בעיקר באנשים מבוגרים.

נהוג לבדוק מספר מדדים – צפיפות עצמות, רמת סידן בדם, רמת סידן בשתן, בדיקת אולטרסאונד בטן להמצאות אבנים בדרכי השתן. ישנם קריטריונים מקובלים, ובמידה והמצב דורש זאת – לבצע תיקון בניתוח.

לאחר שהתקבלה ההחלטה כי יש צורך בניתוח, יש להחליט איזה ניתוח דרוש. הניתוח ה"קלאסי" שאליו משווים את כל שאר הפרוצדורות, הינו בחינה מלאה של הצוואר התחתון, ואיתור בראיה של כל הבלוטות, ואז כריתה בהתאם לממצאים – במידה ובלוטה אחת גדולה מהשאר – היא האדנומה, וכורתים אותה. במידה וכל הבלוטות מוגדלות – מדובר בהיפרפלזיה, וכורתים שלוש בלוטות וחצי. בניתוח כזה התוצאה מוצלחת באחוזים גבוהים מאוד של 95-97%.

במצבים של אי ספיקת כליות ובעקבותיו יתר פעילות של הבלוטות, ההחלטה לבצע ניתוח משותפת לנפרולוג המטפל וכירורג הראש צוואר, ואז יש לבצע כריתה של 3 בלוטות וחצי.

הגישה הניתוחית הנהוגה כיום

בימינו ישנה הנטייה לבצע ניתוחים "קטנים" יותר. ניתן בחלק מהמקרים לאתר לפני הניתוח את הבלוטה האחראית על הפרשת היתר. אם מדובר אכן באדנומה (כ- 85% מהמקרים), ניתן ברוב המקרים לזהות אותה באולטרסאונד, או על ידי בדיקה של קליטת חומר איזוטופי (מיפוי בטכנציום מיבי). ישנם מצבים בהם בדיקות אלו לא מזהות, או מזהות מיקום לא נכון. במידה והבדיקות הללו מאתרות את הבלוטה ה"אשמה", ישנה אפשרות לבצע ניתוח "מוגבל" ולגשת רק לצד אחד של הצוואר, או רק לבלוטה האחת המוגדלת, ולכרות רק אותה.

כיום גם ניתן לוודא תוך כדי הניתוח כי אכן הבלוטה האחראית אכן הוצאה – וזאת על ידי מדידת רמות ההורמון לפני ואחרי הכריתה. בידיים טובות, ושיקולים נכונים, ניתן לרוב להגיע לתוצאה דומה לניתוח הנרחב יותר. אם כי יש לציין כי ישנם מצבים שלאחר שנראה כי נכרתה הבלוטה האחראית, בלוטה נוספת מתחילה להפריש עודף, ויש צורך שוב לבצע הערכה ולעיתים ניתוח חוזר.

ההליך הניתוחי

ההליך הניתוחי עצמו לרוב אינו קשה למטופל. מדובר בניתוח בהרדמה כללית של כשעה-שעה וחצי, והחתך בצוואר לעיתים רבות "מוחבא" בקפל עורי בצוואר התחתון. לרוב השהות בבית חולים אינה יותר מיום- יומיים כאשר אין סיבוכים. הסיבוכים מאוד לא שכיחים, וכוללים, כמו בכל ניתוח דימום, זיהום או הצטברות נוזלים מתחת לחתך.

צריך לציין פחות מ 1% אפשרות לצרידות זמנית או צרידות בלתי הפיכה כתוצאה מפגיעה בעצב מיתרי הקול ("העצב החוזר") העובר בשדה הניתוחי ונמצא בסמוך מאוד לאזור המנותח. סיבוך נוסף הוא היפוקלצמיה (ירידת רמת הסידן בדם) המתרחש בכ-25% מהמקרים, נמשך ימים עד שבועות ומצריך טיפול בתוספי סידן.

רק בקרב 1-2% מהמנותחים יש צורך בטיפול בתוספי סידן מעבר לחצי שנה לאחר הניתוח.